אפוטרופסות

מהו אפוטרופוס?

לפי ויקיפידיה: אפוטרופוס (או אפיטרופוס) הוא אחראי על מי שאינו מסוגל לדאוג לענייניו (בארצות הברית המונח המקביל לאפוטרופוס הוא Guardian). מקור המילה הוא מן המילה היוונית επιτροπος - שמשמעותה "ממונה".

קיימת הבחנה בין אפוטרופסות לילדים עד גיל 18 שנובעת מתוקף היותם קטינים, לאפוטרופסות למבוגרים, כגון ל:נכים קשים, פגועי נפש וכדומה שאינם מסוגלים לדאוג לעצמם.

מהו אפוטרופוס טבעי?

מכח החוק שני הוריו של ילד מתחת לגיל 18 נחשבים באופן אוטומטי לאפוטרופוסים עבורו ואין הם זקוקים למינוי מיוחד של בית המשפט לכך, ועל כן הם נקראים אופטרופסים טבעיים, זאת להבדיל מכל מקרה אחר בו ביהמ"ש לענייני משפחה קבע אחרת.

שלילת אפוטרופסות טבעית

נדירים המקרים בהם ביהמ"ש יתבקש למנות אפוטרופוס אחר על פני ההורים, כגון במקרים בהם: שני ההורים נעדרים, שני ההורים נפטרו, שני ההורים נמצאו כבלתי כשירים לטפל בילדים, שני ההורים אינם מסוגלים למלא את חובותיהם כלפי הקטין, ובמקרים המצדיקים זאת נציגי המדינה המוסמכים (כגון פקידת סעד) ו/או כל גורם אחר רשאים לפנות לביהמ"ש לענייני משפחה בבקשה למינוי אפוטרופוס מתאים במקום ההורים. האפוטרופסות יכולה להינתן, ליחיד או ליחידים (בד"כ קרובי משפחה), תאגיד, קרן, נציג מדינה (האפוטרופוס הכללי) וכדומה.

ההבדל בין אפוטרופוס למשמורן

קיימת הבחנה משפטית ברורה בין המושג "אפוטרופוס" (Guardian)האחראי משפטית לצרכי הקטין למושג "משמורן" (Custodian) האחראי על החזקת הקטין. ע"פ החוק שני ההורים נחשבים אפוטרופוסים טבעיים לקטין גם כאשר ניתנה בהליך גרושים משמורת בלעדית לאחד ההורים.

ההגדרה המשפטית של אחד ההורים כ"משמורן" לא אמורה לפגוע במעמדו של ההורה השני כאפוטרופוס טבעי לילד, ובכל זאת במקרים רבים נמצא שחל כרסום של ממש במעמדו של ההורה השני כאפוטרופוס, אשר מצריך את ההורה הלא משמורן לעמוד הכן כדי לממש ולהגן על זכויותיו כאפוטרופוס טבעי לקטין.

אפוטרופוס לדין

האפוטרופוסים אמורים לדאוג בראש ובראשונה לאינטרסים של הקטין, עם זאת לא אחת נמצא שישנם חפיפה ו/או ניגוד אינטרסים מובהק בין האינטרסים של האפוטרופוסים והקטין, כך למשל תביעת מזונות מוגשת בשם הקטין כנגד אחד או שני הוריו שהם גם האפוטרופוסים שלו. אי לכך, לביהמ"ש הסמכות לאשר מינויו של "אפוטרופוס לדין", אשר תפקידו לייצג את הקטין בהליכים המשפטיים במנותק מהאפוטרופוסים האחרים. ישנן מדינות בהן מקובל שבכל התדיינות בין הורים גרושים ימונה לקטין, ע"י המדינה, באופן אוטומטי אפוטרופוס לדין, בעוד בישראל מקובלת הנחה מקדמית שביהמ"ש מיטיב להבחין, לדאוג ולשמור על האינטרסים של הקטינים המעורבים, ורק במקרים חריגים במיוחד ימונה אפוטרופוס לדין עבור הקטין.

אפוטרופסות וחיי היום יום

הנושאים היותר מובהקים בהם יכולה לבוא לידי ביטוי האפוטרופסות נסובים בשאלות הקשורות באורח חייו של הקטין: בקביעת תחום מושבו (איפה יגור), בקביעת מוסדות החינוך בהם יתחנך, בקביעת הקייטנות והצהרונים בהם ישתתף, באורח החיים שינהל הקטין (חילוני/דתי), בחוגים בהם ייטול חלק , בחיי התרבות, נסיעות לחו"ל וכדומה...

הואיל ושני ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים, מן הדין ומין הצדק שדעות שני ההורים ימצאו את ביטויים באורח חייו של הקטין דבר שהוא מסובך במיוחד במצבי גירושין בהם יש מתח בין ההורים.

למצער, במיוחד במצב בו נתונה המשמורת בלעדית לאחד ההורים, ההורה השני עלול למצוא עצמו עומד בפני מצבים בהם ההורה המשמורן קבל החלטות חשובות ללא התחשבות מספקת בדעתו, אם בכלל נתבקשה ונשמעה, וכך יאלץ לפנות לביהמ"ש/בד"ר כדי לאכוף את מעמדו, ובמקרים רבים מדובר כבר בהליך שעוסק בדיעבד, למשל במחלוקת על מוסד הלימודים לאחר שהקטין כבר החל את שנת הלימודים.

המציאות מלמדת שערכאות השפוט אינן ששות להתערב ורק במקרים מובהקים ומיוחדים הם עושות כן, כאשר לכך נלווית התוצאה העגומה שלא אחת אותם הורים הנאבקים על מעמדם נתפסים בעיני הערכאות וגורמי הרווחה כטרדנים המציקים להורה המשמורן, ולכן התוצאה המעשית היא שמשקלה המעשי של "אפוטרופסות הטבעית" ביחס ל"משמורת" הוא נמוך יחסית.