משמורת

לשם המחשת ההבדל בין אפוטרופסות לבין משמורת הינה דוגמה:
בעוד ההחלטה באיזה זרם ילמד הקטין (חילוני/ דתי/ חרדי) שייכת לתחום האפוטרופסות וצריכה להיקבע בשיתוף עלי ידי שני ההורים, הליך הרישום לביה"ס הוא בתחום האחריות של ההורה המשמורן.

לא אחת נטען כי המשמורת על הקטין מקנה להורה שבידיו המשמורת מעמד משפטי עדיף על פני ההורה השני, ואין זה נדיר שההורה שהמשמורת אינה בידיו נדרש למאבק משפטי כדי למנוע כרסום בזכויותיו כאפוטרופוס טבעי לקטין - גורם המהווה סיבה נוספת למאבק הניטש מעת לעת בין ההורים על המשמורת.

למשמורת על הקטין והקיפה (משמורת משותפת/יחידנית) יש גם משמעויות כלכליות, הן על גובה המזונות, והן בהנחות והטבות שונות, כגון: הנחה בארנונה העירונית, מענקים מהמוסד לביטוח לאומי ועוד.

למרות שהמשמורת יכולה להוות נטל כבד על ההורה "המשמורן", רבים הם ההורים העומדים על כך שמשמורת הקטין תהיה בידם, בין אם מתוך דאגה אמיתית לקטין ובין אם מתוך רצון עז למצות את הורותם ולצקת לתוכה תוכן משמעותי. הורים רבים חוששים כי בהעדר מעמד של משמורן ייתפסו הן בעיני הקטין והו בעיני הסביבה כהורים זוטרים ומשניים עבור הקטין.

הואיל והערכאות השיפוטיות שאפו שלא להפריד בין האחים במקרים רבים נוצר מצב שדי בכך שאחד הקטינים היה מתחת לגיל 6 כדי שכל הילדים יהיו במשמורת האם.

גם עם התבגרות הקטינים מעבר לגיל 6 נטיית הערכאות השיפוטיות הייתה לשמור על רציפות המשמורת במטרה שלא לזעזע את שגרת חייהם של הקטינים.

עם השנים הוברר כי ליישום חזקת הרך משמעות מרחיקת לכת בכך שהיא בעצם (כמעט תמיד) באופן אוטומטי קיבעה את המשמרות בידי האם, כלומר גם לאחר שהילדים עברו את גיל 6 הם נשארו במשמורת האם. כיום קיימת הכרה מדעית רחבה לכך ש "חזקת הגיל הרך" משוללת תוקף מדעי וכי ילדים זקוקים לחברת שני הוריהם במידה שווה.

2. ברצוני לקחת את הקטין לטיול בחו"ל?
הוצאת ילד לחו"ל על ידי מי מההורים (הגרושים או הנמצאים בהליכים משפטיים) טעונה הסכמה מראש ובכתב של ההורה השני. כך גם נדרשת חתימת שני ההורים להנפקת דרכון במשרד הפנים. מקובל, כתנאי להוצאת הקטין מהארץ ולהבטחת השבתו, לדרוש ערבויות שונות.

3. האם ניתן לפתוח מחדש את נושא המשמורת?
כן, נושא המשמורת אינו נושא סגור, וניתן לפותחו בכל עת וזאת בכפוף לשינוי נסיבות מהותי המצדיק זאת. יש לזכור שככלל ביהמ"ש מעדיף רציפות ויציבות ואינו רואה בעין יפה שינויים תכופים במשמורת.

4. גרושתי לא מאפשרת לי לקיים את הסדרי הראייה עם הילדים, מה עלי לעשות?
הכלל הראשון הינו לשמור על קור רוח בכל מחיר, ולא להיגרר לויכוחים קולניים, איומים וכל מעשה קיצוני. למרות שאין לצפות לעזרה ממשית מהמשטרה יש לפנות לרישום תלונה בגין הפרת הסדרי הראיה והוראה חוקית על מנת לתעד את האירוע. בהמשך ובמקביל יש לפנות להכרעה השיפוטית (בית המשפט לענייני משפחה/ בית הדין הרבני) בבקשה לאכוף את הסדרי הראיה. קיימת אפשרות לבקש מבית המשפט כי ימנה פקה"ס לסדרי דין אשר תפקח על קיום הסדרי הראיה.

5. יש לנו הסכם משמורת והסדרי ראייה ובכל זאת יש לנו חילוקי דעות לגבי היישום – מה ניתן לעשות?
ניתן לפנות לביהמ"ש בבקשה למינוי פקה"ס לצורך פיקוח על קיום הסדרי הקשר, וכן לצורך סיוע בעריכת הסכם לחלוקת זמנו של הקטין בין שני בתי ההורים, בין בימי חול ובין בחגים ובחופשת ביה"ס.

6. האם יש לסבים וסבתות זכות להסדרי קשר עם הקטינים?
כן, בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת המגמה להכיר בזכויות קרובי משפחה לקשר עם הקטין וזאת מתוך ההכרה שהדבר משרת את טובת הילד, הווה אומר שבעולמו יהיה מקום למשפחתו הנרחבת, ושהדבר עולה בקנה אחד עם זכויותיו של הקטין לקשר עם כל קרוביו. הצורך בהתערבות משפטית בעניינים מעין אלה צורם במיוחד כאשר הרקע לאי קיום הסדרי קשר שוטפים נובע מכך שאחד מהורי הקטין נפטר/נהרג והקשר עם משפחת המנוח/ה, סבים ודודים, מתרופף.

7. מהי "אמנת האג"?
אמנת האג, מסדירה החזרת ילדים קטינים, שהורחקו שלא כדין ממקום מושבם (נחטפו) חזרה למדינתם. מטרת האמנה ומהותה היא השבת המצב לקדמותו (טרם החטיפה) ולכן מהות הסדרי החוק הנובעים מן האמנה נועדו להבטיח החזרה מיידית של הילדים למקום מושבם הקבוע וכן לכבד זכויות משמורת שנקבעו במדינת הבסיס. במסגרת הסעד החוקי הניתן ע"פ האמנה לא נבדקת שאלת המשמורת הקבועה על הילד בהנחה שסוגיית המשמורת צריכה להידון במקום מושבו הקבוע של הקטין (המקום שממנו הורחק הילד). אמנת האג חלה על ילדים עד גיל 16 בלבד. על אמנת האג חתומות 22 מדינות וביניהן ישראל.

8. מהי אמנת הילד?
אמנת הילד הינה אמנה בינלאומית אשר אושררה גם בישראל והעוסקת בזכויות ילדים. האמנה חוברה ע"י ועדת האו"ם לנושא הילדים, וצורפה ע"י עצרת האו"ם לחוקים הבינלאומיים. האמנה מכירה בזכויות הבסיסיות של כל ילד וכן קובעת את מכלול החובות שיש למדינות כלפי ילדים, בין השאר:

א. זכות לחינוך וטיפול רפואי והגנה.

ב. הבטחת הזכויות ללא אפליה וללא התייחסות למאפייני דת, גזע, מגדר, שפה וכו'.

ג. טובת הילד תהווה השיקול הראשון במעלה. המדינות החברות יבטיחו לילד הגנה וטיפול ככל שיידרש לטובתו.

ד. המדינות החברות יכבדו את אחריותם, זכויותיהם וחובותיהם של ההורים או של בני המשפחה המורחבת או של הקהילה על מנת לספק הכוונה והדרכה לילד המתפתח.

ה. לילד שמורה הזכות להכיר את הוריו ולהיות מטופל על ידם.

ו. המדינות החברות יבטיחו כי לא יופרד הילד מהוריו בניגוד לרצונם, אלא רק במקרים מסוימים כגון התעללות, הזנחה וכו'. במקרה זה המדינות יכבדו את זכויות הילד המופרד.

ז. לילד שהוריו גרים במדינות שונות יש זכות לקיים קשרים אישיים ומגעים ישירים עם שני הוריו גם יחד.

ח. המדינות החברות יכירו בעקרון כי לשני ההורים אחריות משותפת לגידול הילד ולהתפתחותו.

ט. לילד המסוגל לחוות דעה משלו יש זכות להביע דעה כזו. האמנה מחייבת את המדינות החתומות לאפשר לילד להשתתף בכל הליך בו מתקבלת החלטה הנוגעת לו ומבקשת שנקודת ההשקפה של הילד תילקח בחשבון בנושאים אלו, בהתאם לגיל הילד ולכשריו המתפתחים.